"הוֹד לִבִּי וּמִשְׂגַּבִּי הֲלָעַד אַפָּך יֶעֱשַׁן.ֲ הלֹא תִרְאֶה עַם נִלְאֶה אֲשֶׁר הָשְׁחַר כּמוֹ כִּבשׁן. גּדוֹר פִּרְצִי בְּבֶן פַּרְצִי. וּמֵחֶדֶק לקוֹט שׁוֹשָׁן. בּנֵה בּית זבוּל לְהשׁיב גּבוּל. הַכַּרְמֶל וְהַבָּשָׁן. וַעיִן פְּקַח ונָקָם קַח מֵאֵצֶר וּמִדּישָׁן. שׁפוֹט אִלֵּם ואָז יְשַׁלֵּם הַמַּבְעֶה וְהַמַּבעיר. יוֹם גָּבַר האוֹיב ותִּבּקַע הִעיר"

קצת אירוני לשבת בממ"ד ביום שהובקעה העיר, יום שמיועד לפורענות, ולשמוע את ממשלת השפנים של ישראל מקבלת את הפסקת האש כפי שהציעו המצרים.

אפילו לא כעסתי לראות בריבוע הפופולרי באתר קול חי – הלא הוא עדכוני צבע אדום – על המשך הירי לעבר ישראל. לא הייתי צריכים לקרוא. שמעתי באוזני את האזעקות, היירוטים וגם את הנפילות ה"י.

כתושב שפלה – דרום ובוגר עופרת יצוקה ועמוד ענן לא האמנתי לרגע במבצע צוק איתן. חזקה על ראש ממשלתנו הפחדן שיעצור את המבצע בזמן הכי לא מתאים, ממש כפי שהיה לפני שנתיים במבצע עמוד ענן.

אז היו פעמיים אזעקות במרכז הארץ, היו אלו אותות התראה. אבל ממשלת ישראל הכבידה את ליבה ולכן הפעם מרכז הארץ הופצץ.

שעון העצר מתקתק על אזור ירושלים, צוק איתן היה המתאבן למבצע הכל- כך- חלש- עם- שם- כל- כך – חזק שיהיה בעוד שנתיים. לא נבואה אני כותב אלא התבוננות מפוקחת.

"פּזְּרנוּ בּלִי מצוֹא רוָחָה. לָכֵן רָבְתָה בּנוּ אנָחָה. צוּר רְאֵה נַפשׁנוּ כִּי שָׁחָה וְשִׁבְעָה עָשָׂר בּתמּוּז הֲפך לנוּ לשׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה"

לא אשכח, לפני שנתיים בסוף מבצע עמוד ענן, חודשיים לפני הבחירות לכנסת, ונתניהו מקבל את הצעת הפסקת האש של גורמי תיווך עולמיים.

הייתי באותם רגעים בחדר המדרגות, יחד עם שכני לבניין, אני מסוכך על ילדי והם על ילדיהם.

פרץ השנאה והקללות שקבלו נתניהו וליברמן מהשכנים, שאיש מהם לא שומר תורה ומצוות, האיר לי נקודה בראש שאומרת 'הוא ישלם על כך בקלפי'.

כשהסתיימו הבחירות עם ירידה של 11 מנדטים בכוחם של הליכוד וישראל ביתנו כולם נתחו את המצב ואת הקלפיות. ואני, נזכרתי באותו לילה של הפסקת אש.

אם אכן תיכנס הפסקת האש לתוקף, ושוב יחיו תושבי שדרות ועוטף עזה עם טפטוף של טילים, ושוב אחת לחודשיים תישמע אזעקה באשקלון, ואחת לחצי שנה באשדוד וגן יבנה, מי שישלם על ההחלטה האומללה הוא ההססן מרחביה.

מה נותר לנו, תושבי קו האש, שכבר שבוע וחצי לא ישנו לילה שלם על המיטה, ששמונה ימים אנו מעסיקים את ילדינו ומתזזים בין מטלות הבית, לעבודה ופרנסה, לשמירה על שגרה והתאמצות לשדר 'עסקים כרגיל'?

רק דבר אחד. להביט עיניים לשמיים ולבקש.
"רַחֲָמנָא דָענֵי לֲעניֵי עֵנינָא. רַחֲָמנָא דָענֵי לִתִבירֵי לִבָּא עֵנינָן. רַחֲָמנָא דָענֵי לְמִכּיכֵי רוּחָא עֵנינָן. רַחֲָמנָא עֵנינָן. רַחֲָמנָא חוּס. רַחֲָמנָא פּרוֹק. רַחֲָמנָא שִׁזיב. רַחֲָמנָא רְחַם עֲלָן. הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבזְמַן קִריב"